עונשים ופרסים

הורות היא מסע מלא באתגרים ובחירות יומיומיות, כאשר אחת הדילמות המרכזיות היא כיצד לכוון את הילדים שלנו להתנהגות רצויה מבלי לפגוע במערכת היחסים איתם.

רבים מאיתנו גדלו על עקרונות של פרסים ועונשים – פרס עבור הצלחה או התנהגות טובה, ועונש עבור כישלון או התנהגות לא רצויה. אך האם זו הדרך האפקטיבית ביותר לחנך?

במאמר זה אעמיק בהשפעות של פרסים ועונשים ואציע חלופות המבוססות על תקשורת.

במאמר אפרט מדוע דרך החינוך הזאת לא יעילה ואפילו אם זה עובד בטווח הקצר, הרי שלטווח הרחוק זה רק יקלקל לכם ויחבל במוטיבציה של הילדים וברצון שלהם לעשות דברים באופן עצמאי. כמו כן, שימוש בעונשים ופרסים יוצר מעגל שהרבה פעמים קשה לשבור, כי בכל פעם שנרצה לעודד את הילדים שלנו נצטרך לקנות להם מתנות ולשחד או לאיים עליהם בעונשים אם לא יסכימו לעשות מה שנבקש מהם.

מהם עונשים ופרסים?

עונשים

עונש הוא תגובה שלילית להתנהגות לא רצויה של הילדים, במטרה למנוע חזרה עליה מתוך פחד מהתוצאה. זה יכול לכלול אמצעים כמו צעקות, נזיפות, שלילת פריבילגיות או אפילו עונשים פיזיים. בדרך כלל אין שום קשר בין העונש לבין המעשים של הילדים.

דוגמה: "אם לא תסדר את החדר, לא תלך לחבר".

מעבר לכך, כשהורים מענישים את ילדם, הילדים לומדים שמותר להם "להעניש את ההורה חזרה", ע"י אי אכילה, עיכובים בגמילה, אי הכנת שיעורי בית וכו'

פרסים

פרס הוא תגמול חיצוני שניתן לילדים בתגובה להתנהגות רצויה. הפרס יכול להיות חומרי (כמו ממתק או מתנה) או מילולי (כמו שבח מוגזם).

דוגמה: "אם תקבל ציון 100 במבחן, אקנה לך משחק חדש".

מדוע עונשים ופרסים אינם מהווים חינוך?

פגיעה במוטיבציה הפנימית

עונשים ופרסים מתמקדים בשליטה חיצונית, ולא בפיתוח מנגנוני של מוטיבציה פנימית. הילדים לומדים להתנהג בצורה מסוימת כדי להימנע מעונש או לזכות בפרס, ולא מתוך הבנה אמיתית של משמעות מעשיהם.

כשנותנים פרסים על פעולות שהילדים עושים עלולות להיות לכך מספר השלכות:

1. מפתחים תלות באישורים חיצוניים במקום להקשיב לעצמם ולכושר השיפוט שלהם מה שמחבל בפיתוח מנגנון מוטיבציה פנימי. כאשר ילדים לומדים לפעול רק מתוך תגמול או הימנעות מעונש, הם עשויים לפתח תלות במבוגר שיקבע מה "נכון" ומה "לא נכון", ויהיה להם קושי ביכולת עצמאית לבחור בדרך פעולה נכונה.

2. יש להם ציפייה לקבל דבר מה בתמורה אפילו עבור פעולות בסיסיות ("סידרתי את החדר, מה הפרס"?);

3. מלמד אותם להיות עסוקים רק במה הם יקבלו במקום בדרך ובלמידה;

4. מעביר מסר שאם הם מקבלים פרס או מתנה עבור הפעולה הזו כנראה שזו פעולה שלא כדאי להם לעשות אותה ולכן הם מתוגמלים.

5. פגיעה בקשר ההורי - הקשר בין הורה לילדיו עלול להיפגע כאשר הילדים מרגישים שההורה לא מבין אותם ומעניש אותם. עונשים יוצרים תחושת של פחד מההורה המעניש ופרסים עלולים לעורר ציפייה מתמדת לתגמול.

   מכיוון שבעונשים אין קשר בין המעשה לעונש- אין למידה ואין הפנמה ולכן ההורים חוזרים שוב ושוב ומענישים- כי הילדים לא מפנימים.

6. השפעות רגשיות - עונשים, במיוחד כשהם מלווים בצעקות עלולים להוביל לתחושות של בושה, כעס ופחד, בעוד שפרסים עלולים לגרום ללחץ לעמוד בציפיות גבוהות, והמסר שעובר לילדים הינו שהקשר שלהם עם ההורה מותנה בהישגים ובהצלחות. הקשר הנ"ל שהילדים עלולים לעשות, יפגע בסופו של דבר בחוסן הנפשי של הילדים ובביטחון העצמי שלהם.

   אני ממליצה להיכנס לרגע לנעליהם של הילדים שזה עתה הענשתם. מה לדעתכם הם מרגישים? כדי לקבל תשובות "אמיתיות", תנסו להיזכר בעצמכם כילדים, ובעונשים להם אתם "זכיתם". איך הרגשתם אז? תענו לעצמכם בכנות😊

7. מאבקי כוח - ברגע שנותנים לילדים עונש, הם מיד נכנסים למאבקי כוח. הילדים מוכנים להקריב את היחסים שלהם איתנו ההורים תמורת ניצחון במאבק. אנחנו ההורים לא מוכנים להקריב את היחסים שלנו עם הילדים תמורת ניצחון, לכן כדאי שניזהר מראש ולא ניכנס למאבקי כוחות.

.

מה עושים?

1. חיבור לצרכים האמיתיים של הילדים

   על פי התיאוריה של אדלר, ילדים מחפשים תחושת שייכות ומשמעות (כמונו המבוגרים- כולנו רוצים להרגיש שייכים ומשמעותיים במעגלי החיים שלנו). כאשר הילד מתנהג "לא יפה", נסו להבין מה המסר שמאחורי ההתנהגות.

   שאלות לשאול את עצמכם: מה הילד מנסה לומר לי? האם הוא זקוק ליותר תשומת לב? גבולות? זמן איכות?

2. הצבת גבולות ברורים עם אמפתיה

   במקום להשתמש בעונש, הציבו גבולות בצורה מכבדת וברורה.

   אחד הכלים החשובים הינו לייצר בחירה בתוך הגבול שלנו – "אתה יכול לסדר את המשחקים עכשיו או אחרי האוכל. מה אתה מחליט?"

3. עידוד במקום שבחים

   שבח מתמקד בתוצאה ("איזה ציור יפה!") בעוד שעידוד מתמקד במאמץ ובדרך ("השקעת כל כך הרבה מחשבה בציור הזה!").

   השתמשו בתיאור מדויק: "תודה שעזרת לאח שלך לבנות מגדל. זה מראה כמה אכפת לך ממנו".

4. שלבו את הילדים בתהליך קבלת ההחלטות

   הזמינו את הילדים להיות שותפים למציאת פתרונות, מה שמחזק את תחושת האחריות שלהם (כמובן כל ילד בהתאם לגילו ולשב ההתפתחות שלו).

   קבעו זמן שבו דנים יחד בדרכים לפתור כל נושא שתרצו. לדוגמה: "שמתי לב שקשה לנו לשמור על הסדר בבית. איך לדעתכם אפשר לשפר את זה?"

5. תוצאות טבעיות

   במקום להעניש, אפשרו לילדים ללמוד על ידי התמודדות עם תוצאות טבעיות או הגיוניות.

   למשל: אם הילד שבר צעצוע, הוא לא יוכל לשחק בו ולא נקנה לו צעצוע חדש במקום זה שנשבר.

6. זמן איכות והקשבה פעילה

   הקדישו זמן יומי לפעילות משותפת ללא הסחות דעת (אפילו 15 דקות ביום).

7. מודלינג

   מודלינג – למידה על ידי חיקוי. במודלינג תהליך הלמידה מתבצע על ידי צפייה באחרים מבצעים את הפעולות השונות. חשוב להבין שהילדים לומדים הכי הרבה מחיקוי של הדמויות המשמעותיות בחייהם. דרך המודלינג אפשר ללמוד הכל. הנטייה של כולנו הינה ללמד באמצעות דיבורים, או בשפת הילדים "חפירות". אבל הדרך הנכונה והטובה ביותר הינה במקום לדבר, לעשות בעצמנו, והילדים יצפו בנו ויחקו אתנו.

   כמה דוגמאות למודלינג –

   שיתוף – הרבה פעמים אנחנו עסוקים בלנסות להוציא מידע מהילדים – איך היה בגן? עם מי שיחקת? לפי עקרון המודלינג, אני לא אעסוק כל הזמן בלשאול שאלות אלא אשתף אותם במה אני עשיתי היום, מה אכלתי, איך אני מרגישה, האם כעסתי היום וכו' כך שבאמצעות השיתוף שלי הם ילמדו גם לשתף בעצמם.

   עזרה – אם הילדים יראו שאני מושיטה עזרה לאחרים, הם ילמדו גם לעזור ולהושיט עזרה לאחרים.

   אתם מבקשים מהילד לצחצח שיניים, תראו לו איך גם אתם מצחצחים שיניים.

   תזכרו הילדים כל הזמן מסתכלים עלינו, דרכנו הם ילמדו איך להקשיב, איך לנהל את הרגשות שלהם, איך לראות את האחר, מתן עזרה, איך לנהל זוגיות וכו'.

סיכום

בחינוך ללא עונשים ופרסים, אנו מתמקדים בחיזוק תחושת הערך העצמי של הילדים ובפיתוח מיומנויות פנימיות. במקום לשלוט בהתנהגותם דרך פחד או תגמולים חיצוניים, אנו מאפשרים להם ללמוד מתוך חוויה, כבוד הדדי ושותפות. באופן הלמידה ללא פרסים ועונשים הילדים ירגישו שאוהבים ומכבדים אותם ללא תנאי, הם ילמדו על ההשלכות של המעשים שלהם, יפעלו מתוך מוטיבציה פנימית ולא חיצונית ולבסוף – יהיו מוכנים לחיים עצמם. ברוב המקרים בחיים אין פרסים מיידים על דברים שאנחנו עושים (ללכת לעבודה, לסדר את הבית וכו') או עונשים, ולכן ילדים שיידעו לקבל החלטות מתוך מוטיבציה פנימית יסתגלו טוב יותר למציאות.

תזכרו עונשים ופרסים מדגישים את הכוח, את הסמכות ואת העליונות של מי שנותן אותם. רגשות כאלה מנוגדים ליחסים טובים, ואין הורה שלא רוצה יחסים טובים עם הילדים שלו.

הדרך היא לא תמיד קלה, אך התמדה בגישה הזו יכולה להניב תוצאות משמעותיות לטווח הארוך – גם עבור הילדים וגם עבור ההורים.

מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה.