הסתגלות לגן ופרידה מההורים: איך לעזור לילד להיכנס לגן בביטחון
עודכן: 29 באוג׳
אני זוכרת טוב את הימים בהם ליויתי את כל אחד מהילדים שלי לגן חדש. תמיד תהיתי לעצמי למי הפרידה קשה יותר, לי או להם?
לכל אחד מהם הייתה את הדרך שלו להתמודד עם המעברים והשינויים…וזה לא תמיד עובר בקלות.
לפני שנצלול למעבר חשוב להבין שלב התפתחותי חשוב -
חרדת נטישה כחלק מההתפתחות
סביב גיל 7–8 חודשים תינוקות רבים מתחילים לחוות בצורה משמעותית יותר חרדת נטישה, וזהו שלב טבעי ונורמלי בהתפתחות. דווקא בתקופה הזו התינוק מתחיל להבין יותר ויותר שהוא וההורה הם ישויות נפרדות, ובמקביל מתפתחת בהדרגה גם קביעות האובייקט, היכולת להבין שאמא ואבא ממשיכים להתקיים גם כשהם אינם נמצאים מול העיניים.
אבל ההבנה הזו עדיין אינה בשלה לחלוטין. התינוק אמנם מתחיל להבין שההורה קיים גם כשהוא לא רואה אותו, אבל עדיין אין לו תפיסת זמן מפותחת והיכולת שלו להבין מתי ההורה יחזור מוגבלת. לכן פרידה יכולה לעורר אצלו מצוקה, בכי והיצמדות.
עם הזמן, ומתוך חוויות חוזרות שבהן ההורה נפרד וחוזר, הילד לומד בהדרגה שגם כשאמא או אבא יוצאים מטווח הראייה, הם חוזרים. החוויות החוזרות והצפויות האלה עוזרות לו לבנות ביטחון ולהתמודד טוב יותר עם פרידות.
חרדת הנטישה מהווה חלק מההתפתחות הנורמלית.
חשוב לי לציין, כל ילד לומד לחוות תסכולים והתמודדות עם הקושי יוצרת את תחושת המסוגלות, וברגע שאני שמה בגן שבו הסביבה טובה, הפעוט יפתח תהליך היפרדות בריא ונורמלי. תזכרו תסכולים הם חלק בלתי נפרד מהחיים.
תגובות טבעיות של הילדים בפרידה
לילדים שלנו המעבר ממקום מוכר ובטוח למסגרת חדשה, לא תמיד פשוט. בגילאים הצעירים, בדרך כלל המעבר הוא מהבית עם ההורים, או עם מטפלת, למסגרת יותר גדולה עם יחסית הרבה ילדים וצוות חדש שהילד לא מכיר.
בדרך כלל כל תהליך ההסתגלות נעשה בהדרגה. במשך מספר ימים מעלים לאט לאט את הזמן שהילד נמצא במסגרת, בהתחלה עם ההורים ואז בלי ההורים. כאשר הילד עובר למצב שנמצא לבד בגן ונפרד מההורים, הרבה פעמים זה ילווה בהרבה בכי ואף צרחות.
הפרידה קשב גם לנו ההורים. הפרידה מלווה בתהליך של חוסר שליטה, אין לנו באמת שליטה על מה שקורה בגן, ויש לנו חוסר וודאות.
עם זאת חשוב לזכור שכל ילד שונה ויש לו טמפרמנט אחר והוא מגיב באופן שונה לפרידה, וכל התגובות לגיטימיות. כל אחד מתמודד בצורה אחרת, וייתכן וגם אם אני עושה הכל מעולה, יש ילדים שתהליך ההסתגלות יהיה יותר ארוך וזה בסדר גמור.
הורה רגוע = ילד רגוע
אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב וממש לא קל לביצוע. אבל הילדים שלנו הם רנטגניים קטנים והם קולטים אותנו גם בלי שאנחנו מדברים, לכן ככל שנצליח לווסת את עצמינו ולשמור על רוגע הם יגיבו בהתאם. אני ממליצה בסיטואציות הללו שההורה שיותר רגוע ייקח את ההובלה בימים הראשוניים.
ילדים מתבוננים בנו המבוגרים כדי להבין אם המצב. לכן, ככל שתשדרו רוגע, כך תעבירו להם תחושת ביטחון.
אני תמיד אומרת, אנחנו יכולים לעבוד על הסביבה שלנו' הורים, בת/בן זוג אבל הילדים שלנו מרגישים אותנו. אם אנחנו בלחץ, גם אם ננסה להתנהג כרגיל, הילדים ירגישו אותנו. תזכרו למשל כשמיהרתם להשכיב את הילד, עשיתם הכל כרגיל, אבל ההרדמה לקחה יותר זמן ולא הבנתם למה. כי הילד הרגיש את הלחץ והגיב בהתאם.
זה כמובן בסדר לא להיות תמיד רגועים, אבל חשוב להבין את ההשפעה של הרוגע שלנו על הילדים שלנו.
אחד הכלים שעוזרים להירגע זה להזכיר לעצמנו מהן הסיבות שרשמנו את הילד דווקא לגן הזה. מדוע חשבנו שהגן מתאים לילדינו? האם צורת החינוך? המקום? המיקום? התכנים? הצוות?
כלים להורים
היכרות. חשוב לעשות היכרות מוקדמת עם הגן והצוות, להגיע לביקור קצר, לצלם את הדרך לגן ולהצטלם עם הצוות, מקומות המשחק בגן ובחצר. לאחר מכן, בבית, להתבונן בתמונות ולשתף אחרים בחוויה. כמו כן, בשלב ההסתגלות שאתם עם התינוק בגן, תנסו למצוא משחק שילדיכם אוהב ויצפה לפגוש שוב.
אל תיעלמו. חשוב מאוד להיפרד מהילד לפני שהולכים, גם אם הוא מאוד קטן וגם אם הפרידה תגרור פרץ של בכי. כך הילד ירגיש שהוא יכול לסמוך עליכם ההורים שלא יעלם לפתע אלא יכין אותו מראש. התנהלות נכונה במקרה הזה תשפיע גם על פרידות נוספות. חשוב להימנע מ"בריחה", מבלי לומר שלום. גם אם הילד עסוק, מרוכז בחפץ/באדם. הילד עשוי לחפש אתכם וכשלא ימצא אתכם, עלול להתערער ביטחונו ולהיווצר קושי להכיל את ההיעלמות שלכם. לכן במקרים שבהם הילד נכנס היישר למשחק או פעילות כלשהי, חשוב לגשת אליו ורק אז להיפרד.
טקס פרידה. מומלץ להתמיד ב"טקס פרידה" שחוזר על עצמו ומשאיר לכם ולילד הרגשה טובה. משפט שחוזר על עצמו, אני הולך/הולכת ואחזור בצהרים. לצרף למשפט גם נשיקה ונפנוף לשלום ממקום מסוים בגן או כל טקס אחר שמתאים לכם. מחקרים שנערכו על טקס פרידה הראו, שקיומו של טקס קבוע הביא לירידה בשכיחות הבכי ובעוצמתו. כאשר הילד מכיר את שגרת הבוקר הקבועה, מתפתחת אצלו תחושה של שליטה, הוא יודע למה לצפות והוא חרד פחות ממה שעומד להתרחש. רצוי שרגע הפרידה עצמו יתקיים יחדיו עם המטפלת שכן בפרידה שותפים שלושה: מטפלת ילד והורה. ההורה יספק תיאור קצר: " אני הולך לעבודה. שיהיה לך יום מהנה בגן וניפגש שוב כשתתעורר משנת הצהריים".
חשוב שנעביר מסר אמיתי, קצר ומרגיע. כאשר אני מאריכה את הטקס או אומרת להתראות, הילד בוכה ואז חוזרת נותנת עוד חיבוק וחוזר חלילה, המסר שעובר לילד במקרה הזה הוא מסר מבלבל והילד מרגיש שההורה לא סומך על הצוות, ברגע שאני מבססת טקס קבוע, ומהרגע שנפרדתי אני לא חוזרת אחורה, המסר הוא אני סומכת עליך ועל הצוות שאתה נשאר אתו.
אני יודעת שזה קשה. מנסיון עם 4 ילדים זה אף פעם לא קל, לא בראשון ולא ברביעי. ולא משנה באיזה גיל אני שמה את הילד, כל גיל הפרידה מאוד קשה לנו. עם זאת, חשוב מאוד בעת הפרידה להישיר מבט אל הפעוט, לחייך אליו ולהיות רגועים.
יש חשיבות רבה לעקביות של טקס הפרידה.
חשוב שלשני ההורים יהיה טקס קבוע. הטקס לא חייב להיות אותו דבר, זה ממש בסדר, אבל העקרונות צריכים להיות זהים, מספר פעולות קבועות ואז חיבוק ופרידה.
שיתוף פעולה בין ההורים לצוות. תשתפו את הצוות מה הילד אוהב, איזה סוג של מגע מרגיע אותו. לילדים היותר גדולים, בבקשה תמנעו מלתייג את הילד: ״הוא ביישן״, ״הוא עקשן״, ״קשה לו מאוד עם מעברים״.... תתחילו תמיד מתיאור החוזקות של הילד ואפשר להוסיף ״לפעמים קשה לו בהתחלה להיות ליד אנשים״ וכו׳.
אם ילדיכם נקשר לדמות מסוימת בגן, אם כן, השתדלו במידת הצורך לבקש עזרה מאותו גורם מטפלת, גננת שתעזור לקבל אותו בימים הראשונים.
אם יש לילדכם "חפץ מעבר" זה יכול לסייע לפעוטות בהתמודדות עם חרדת הפרידה, משחק אהוב או שמיכה שמזכירים לו את הבית ומנחמים אותו, כדאי להביאם בימים הראשונים, בהתחלה יתכן וילדכם יהיה צמוד אליו, עם הזמן יניח אותם במגירה ובהמשך, ככל שירגיש יותר בטוח הוא לא יזדקק לו כלל.
לא הכל קשור לקליטה. שימו לב להתנהגויות חריגות אצל ילדיכם ואל תשייכו את הכל לימים הראשונים. במידת הצורך, פנו ליעוץ מקצועי.
כשברור להורים מה לעשות זה נותן תחושה של ביטחון והקלה
הקשר בין שגרה לפרידה
חשיבות השינה. בתקופת ההסתגלות כדאי לשים לב במיוחד לשינה. ילד עייף מתקשה יותר בוויסות ובהתמודדות עם שינויים, ולכן כדאי ככל האפשר לשמור בתקופה הזו על שגרת שינה.
ההתארגנות בבוקר. הבוקר והערב הם בדרך כלל שני המוקדים העקריים בבית. אני ממליצה לפחות בימי ההסתגלות, לקום מוקדם יותר על מנת שתספיקו להתארגן ברוגע ואז תוכלו לארגן גם את התינוק. תזכרו כשאתם רגועים, תהיו פחות לחוצים והפרידה בבוקר תהיה קלה.
כל מה שאפשר לארגן בערב לפני השינה תארגנו- תיק, בקבוק, בגדים להחלפה וכו'.
להאכיל לפני הגן, לפחות בתקופת ההסתגלות כדי למנוע מצב שמגיע רעב לגן.
תינוק עייף או רעב יתקשה להיפרד הרבה יותר.
רגרסיות
התהליך לא נגמר בימים הראשונים. אם צלחתם את הימים הראשונים בהצלחה ולפתע ילדכם מתחיל לבכות אל תופתעו. פעמים רבות רק לאחר מספר ימים הפעוט מתחיל להפנים שמדובר בסידור קבוע ויומיומי ואז מביע את דעתו על העניין.
רגרסיות הן לא כישלון אלא חלק טבעי מתהליך הלמידה, ייתכן שבעקבות מחלות, חופשים התינוק יחזור לבכות אחרי שכבר הסתגל. זה הגיוני. חשוב להמשיך להקפיד על הכלים שדיברנו עליהם, וכלל שאנחנו מקפידים על הכלים אנחנו צולחים מהר את הרגרסיה.
בתקופות של שינויים כמו חזרה למעון אחרי חולי, לידת אח/ות, הורה השוהה בחו"ל, מילואים, מעבר דירה ועוד, יכולים להוביל לנסיגה בהתנהלות הפרידה בבוקר. עלינו להיות רגישים ומודעים לכך, ועל ההורים ליידע את צוות המטפלות בכל שינוי שחל. בכל זאת, יש לזכור כי זהו מצב נורמטיבי וניתן לחזור להתנהלות פרידה טובה כפי שהיה לפני שחלה תקופת השינויים.
פרידה הינה תהליך מורכב וטעון, אולם ביכולתנו להקל ולעזור לילד בחוויה זו.
התפקיד הטבעי הטמון בכל הורה בא לידי ביטוי בסיטואציה זו והוא לשמש עוגן רגשי, להרגיע ולהשרות תחושת בטחון.
פרידה בבוקר יכולה להיות מאתגרת, אבל עם הכלים הנכונים היא הופכת לחוויה שמחזקת גם אתכם וגם את הילדים.
רוצים עוד טיפים וכלים מותאמים אישית? הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלי או קבעו איתי שיחת ייעוץ אישית.
ההרצאה המלאה: פרידה והסתגלות לגן
רוצים להעמיק בנושא? בהרצאה המלאה אני מסבירה איך להכין את התינוק/הילד לכניסה לגן, איך להתמודד עם בכי וקושי בפרידה ומה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לעזור לילד לבנות ביטחון ולהתסגל בהדרגה למסגרת החדשה.
על הכותבת:
מרב בן חור סבן היא מדריכת הורים מוסמכת בגישת אדלר ויועצת שינה מוסמכת בגישת "לילה טוב". מרב מלווה הורים ומשפחות בהתמודדות עם אתגרי ההורות בגיל הרך ובילדות, בהם גבולות, פרידות והסתגלות למסגרות, התקפי זעם, יחסי אחים, שינה וקשיים בהתנהלות היום יומית בבית. בעבודתה היא משלבת ידע מקצועי עם כלים מעשיים, מתוך גישה שמחברת בין סמכות הורית, הכלה וחיזוק תחושת הביטחון של הילד.
